משחקי אור

התערוכה הוצגה :

במרוצת החדשים אפריל - מאי 2003 בו זמנית בשני חללים נפרדים:
בתל-אביב, בגלריה ד.ש. דנון
בביתן אהרון, בבית הראשונים

תערוכה של תמונות בצבעי שמן על בד. בתערוכה הוצגו יצירות שנקודת המוצא שלהן הוא הצבע הלבן, מוקד האור. בתמונות קיים דיאלוג בין האור הלבן והבוהק של ארצנו, הפורץ כביכול מתוך הבד, לבין כתמים צבעוניים בגוונים שונים המבטאים תחושות שונות לנוף. דיאלוג זה הוא הוא המשחק באור.

מן העיתונות:

"...האור מעסיק אותה מאז ועד היום, בציורי האקוורל ואף בציורי השמן שלה, לא כמוטיב אחד מרבים, אלא כנושא יצירתה... בציוריה אלה בא לשיא עיסוקה באור".

מתוך הביקורת שנכתבה על ידי דוד רפ בעיתון "הארץ" 
בתאריך 25.4.2003

על התערוכה בהרחבה

אחד הפסוקים בספר בראשית שעוררו בי תמיד התרגשות היה: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: יְהִי אוֹר. וַיְהִי-אוֹר." האור נראה בעיניי תמצית הכול בעולמנו.
מבחינה פיסיקלית האור הלבן, כמו שמש הצהריים, מכיל את כל הצבעים שאנחנו רואים בקשת הצבעים, אולם הם מעורבבים וממוזגים עד כי העין שלנו קולטת אותם כחסרי צבע. כך באופן פרדוקסלי על אף שהאור עצמו איננו נראה צבעוני הוא גורם לתחושה של בהירות וצבעוניות.
אולם האור אינו קיים רק בתחום הפיסיולוגי, הוא קיים גם בתחום הפסיכולוגי והשפעתו הפסיכולוגית איננה נופלת  מהשפעתו הפיסיולוגית. בלא אור לא נראים הצבעים ושמחת החיים נמצאת חסרה. יעידו על כך אותם אנשים שאִתרע מזלם לחיות מרבית השנה באזורים שהשמש זורחת בהם במשורה. בארצנו יש שפע של אור. אולם האור אינו  רק מאיר ורך כמו באירופה אלא הוא מסמא ממש ובחודשי הקיץ הארוכים הוא אפילו מסנוור. אור חריף ולבן העוטף אותנו במרבית חדשי השנה.

כאמנית החיה בארץ מיום היוולדה אינני יכולה להתעלם מכך. לכן בציוריי  נקודת המוצא היא  הצבע הלבן, מוקד האור, שממנו מן הכתם הלבן, אני מתחילה את הציור. אולם במהלך העבודה מתרבה משקלם של הכתמים הצבעוניים על גוֹנֵיהֶם השונים אשר מכסים או אינם מכסים את הכתם הלבן.
הכיסוי או אי הכיסוי של הכתם הלבן בצבע, הוא הוא המשחק באור - נושא העבודות המוצגות לפניכם. קיים כאן דיאלוג בין האור הלבן והבוהק של ארצנו, הפורץ כביכול מתוך הבד, לבין כתמי צבע שונים המבטאים תחושות שונות לנוף.

השלווה מושגת בהעמדת הצבע הלבן מול דירוג רך של חצאי טונים של צבעים בהירים המצוירים במשיכות מכחול אופקיות לעומת זאת, תנועה סוערת מושגת בהעמדת הצבע הלבן מול טונים שלמים של צבעים עזים,  שילוב היוצר בהכרח ניגוד חריף. צבעים אלו מצוירים במשיכות מכחול אלכסוניות שאף הן תורמות לתחושה של אי-שקט ודרמטיות ( לדוגמא   "המאור הקטן", "והספינה שטה").

האור הלבן, המאיר בארצנו בעצמה, הוא לגביי גם סמל לתקווה ולשמחה, והצגתו כאן, על היבטיו השונים, אולי תתן לכולנו תחושה של תקווה ושל משהו להיאחז בו.

ליאת פולוצקי [לקוח מקטלוג התערוכה]

כריכת קטולג התערוכה