"חלום בנוף", גלריה אלון, ירושלים, נובמבר 1980
דברי פתיחה: ד"ר זיוה עמישי-מייזלש
זו תערוכת היחיד הראשונה של האמנית. בתערוכה הוצגו תמונות בטכניקת מים מעורבת. בניגוד לרישומי הצבע הקלילים שתפסו חלק קטן מאוד מהדף ואפיינו את ציוריה הקודמים (הוצגו במסגרת חוצות היוצר, 1976) כאן הדף הלבן כוסה כולו בכתמי צבע מונוכרומיים ואמורפיים. הערפול והנסתר המתגלה תוך כדי התבוננות ממושכת ביצירות אלו אפיין את גישת האמנית לאמנותה באותה תקופה.
ציורים אלו ביטאו הרבה יותר ממה שנראה לעין במבט שטחי ; בין הספק עצים ספק אבנים שהיו נושאיהם של רוב הציורים, התחבאו דמויות שונות ומשונות; חלקן ממש מאיימות, כאילו נתנה האמנית, בלי משים, דרור לכל הדמונים שצצו ויצאו ממכחולה. עם זאת החשש מחוסר שלמות אסתטית, משבוש ההרמוניה, שכבר בתקופה זו היה בראש מעייניה, הוביל לכך שהיא השתמשה בפלטה מצומצמת מאוד של צבעים, אפשר לומר אפילו נזירית. גוונים של צבעי חום שונים, מעט מאוד רמזים לצבעים אחרים ורק בחלק קטן מהתמונות, במיוחד בתיאור הצמחייה, נוספו פה ושם גוונים שונים של ירוק-זית, ברוב התמונות לא נראו כמעט קווים דבר שהוביל בסופו של דבר לכך שבתמונות ההרמוניות והשלוות הללו, שהיו על גבול המופשט-הלירי, חסרה הייתה נקודת מוצא. עינו של הצופה לא מצאה לה מקום להיאחז בו, והיא שוטטה אנא ואנא על פני מרחבי התמונה. התחושה שהתקבלה היא שהאמנית מתאמצת במכוון שהתמונה תהיה מעורפלת ואיש לא יבין צפונותיה אך גם, בדומה למבחן הרורשך, כול אחד יוכל להבין אותה על פי דרכו. [גישה זו בולטת בתמונה משמאל ["סלעים בסתיו",1980, 22.5x30 ס"מ] , בתמונה מימין לעומת זאת ["ציפור בשדה", 1980, 23x30 ס"מ] יש רמז ברור לנוף ועצים אך גם בה ניתן למצוא בנוסף דמויות שאינן נראות לעין הצופה במבט ראשון.
מן העיתונות
ליאת פולוצקי בגלריה אלון
הפלמ"ח 51 , ירושלים
האומנית היא ילידת הארץ, למדה בבצלאל, השתתפה במספר תערוכות. זו תערוכת יחיד ראשונה שלה הנקראת "חלום בנוף" והשם די מוצדק. העבודות על ניר, בעיקר בצבעי מים (אך גם בדיות), עם ציפורן או מכחול, הגוונים החומים מרובים. יש בציור זה דקות רבה ועידון קיצוני. הרמה מקצועית ובשלה והטכניקה מפותחת. הסגנון אישי ומשכנע, חסר אולי, קצת חוט שדרה.
מרים טל
הביקורת נכתבה ב"ידיעות אחרונות" בנובמבר 1980.
--------
Hello Israel
Exhibitions in Jerusalem
April 1983
זו הייתה ביקורת באנגלית שסקרה מספר תערוכות שלי ובין השאר את התערוכה "חלום בנוף"
בתרגום חופשי: "...ב-1980 הציגה את תערוכתה הראשונה בגלריה אלון בירושלים, בה באמצעות שימוש בטכניקת מים מעורבת פירשה את חזיון חלומותיה בנוף בצירוף דמויות, חיות ויצורים דמוניים שניתן לראותם רק אחרי בחינה מדוקדקת.
דרכים, בית האמנים, ירושלים, אוקטובר 1981
התערוכה כללה מבני עץ גיאומטריים צבועים בצבעים תעשייתיים בשילוב מראות. אפקט התנועה נוצר הן על ידי שימוש בגוונים מרובים של צבע אחד על רקע הצבע המשלים לו והן באמצעות מראות ששיקפו את פני העובר על פניהם ונתנו אשליה של תנועה.
התערוכה מבטאת השקפה הרואה את החיים כהצטלבויות של דרכים שונות. חיינו עוברים עלינו בריצה להשיג משהו רחוק, ערטילאי ולרוב גם בלתי מושג, שהדרך אליו מלאה חתחתים, מאבקים, עליות וירידות.
תיאור דרכי המאבק של העולם המודרני, בא לידי ביטוי באמצעות משחק בין הצורות והצבעים ובאמצעות שימוש בסמליותם. מלחמת הקיום מתבטאת במאבק בין הצורה המרובעת הנוקשה לבין הצורה העגולה - הגמישה, משולש זוויתי מול מעגל בעל קו רך [בתמונה משמאל "דרך גבר", 1982 64x64 ס"מ] המשחק הקיים בין הצבעים המשלימים, הנותנים תחושת דחייה פיסית על ידי סמיכותם זה לזה, יוצר חוויה של מתח והתרגשות [בתמונה מימין "קונטרסטים",1981 , 70x68 ס"מ].
מן העיתונות
“קליידוסקופ”
ליאת פולוצקי, בית האומנים
שמואל הנגיד 12, ירושלים
מדרגות שאינן מובילות לשום מקום; סוף מרוץ החיים בתוך ד' אמות של עפר: אלה, וגם מסלולים עגומים פחות, הם נושאיה של המציגה. המוצגים הם גופים צבועים שמשולבים בתוכם מראות. האפקטים החזותיים של העבודות האלה מבוססות על השתקפויות העצמים המרכיבים את העבודות בתוך המראות. זהו עקרון קליידוסקופי במידה מסוימת, אם כי התנועה אינה מושגת על-ידי הנעת המוצג. מוצגת בהם אשליה של תנועה תוך כדי החלפת נקודת-המבט של הצופה.
העבודות מצויות, אפוא, בתחומה של ה"אופ-ארט" מה שמתבטא, בין השאר, גם בצבעוניות בוטה. עם זאת אין אלה, כאמור, עבודות מופשטות כמקובל באותו תחום. התימאטיקה שלהן בנויה על איזו הגות בנוסח "דע מאין אתה בא ולאן אתה הולך". זהו מטען כבד מידי לפילוסופית שאינה מקצועית, ובוודאי שאין הוא ניתן לביטוי מנומק ומשכנע על ידי רמזים חזותיים. ברם, להוציא את הפגם העקרוני הזה, מצוי בעבודות אלה תיחכום פעלולי משעשע ואפילו ערכים חזותיים ראויים לתשומת לב.
ניסים מבורך
הביקורת נכתבה ב"הארץ" בנובמבר 1981.
“ליאת פולוצקי - אפשר גם כך”
ציורים יפהפיים בצבעי-מים מעודנים שעשתה ליאת פולוצקי בעבר, והוצגו בקיץ האחרון בביתן של אגודת האומנים במסגרת "יריד חוצות היוצר" בירושלים, הסבו את תשומת לבי לאומנית זו. תערוכתה החדשה ב"בית האומנים" מוכיחה ששם אחת מעבודותיה - "אפשר גם כך", נכון גם לגבי השינוי הקיצוני בסגנון עבודתה. האולם הגדול בו מוצגות עבודותיה מרתק את תשומת הלב בגלל הצבעים העזים של אדום, כחול, סגול וצהוב, בהם צבעה ליאה את לוחות העץ, עליהם יצרה את יצירותיה. השימוש במראות רבות כחלק מהיצירות, הוא חידוש נוסף המרתק את העין ועבודה אחת העשויה בגודל קיר שלם מוסיפה לממד זה.
אין לשפוט עבודותיה של ליאת בהינף-יד אחד; היות ומרחק של כמה שנים מפריד בין יצירת העבודות, החל מ- 1973 ועד לדקות ספורות לפני פתיחת התערוכה, הרי שאין הן עשויות כמקשה אחת. לכן יש להתייחס לכל אחת מהן בנפרד. אולם, אם הביצוע אינו זהה בכל המקרים, הרי החוט הרעיוני המקשר ביניהן חזק מכל והוא אולי הסיבה לתערוכה. רעיון השימוש במראות כחלק מהיצירה משום שהן מאפשרות להמשיך את הקומפוזיציה כאילוזיה, אינו חדש. רוברט סמיטסאן האמריקאי עשה זאת בעשור הקודם, עת הציב מראות ליד ערמות של גושי מלח, ובכך יצר מטבע מוכן יצירה שונה הממשיכה את עצמה. בוקי שוורץ הישראלי החי בניו-יורק, הציג בגלריה "ג'ולי מי" בתל-אביב לפני כשנתיים-שלוש עבודות הנראות כהעתק מדויק של רעיונו של סמיטסאן והוצגו כרעיון מקורי שלו. אין זו בושה להיות מושפע, אם המוטיבציה היא ליצור בעזרת רעיונות לא חדשים משהו טרי ושונה. אצל ליאת פולוצקי השימוש במראות הוא לגיטימי וחיובי. בפרט כשהיא יוצרת עבודות שלמעשה ממשות דחפים ורעיונות אישיים שלה, כשלמעשה היא עצמה רגשית ומושפעת מהטבע מאוד, יותר ממה שניתן היה לחשוב למראה מבט חטוף בעבודותיה הגיאומטריות, נקיות, והצבע חסר הניואנסים. הכל חריף וחלק, אך הרגשיות טמונה בעצם רעיון של כל עבודה, וכדאי להתבונן בשמות שנתנה להם ליאת.
אם בעבודות המוקדמות יותר שבסדרה שמציגה פולוצקי בבית האומנים יש עדיין מעידות טכניות קלות, הרי ככל שמועד היצירה מאוחר יותר, הולך סגנונה ומשתפר, הופך נקי יותר, עם פחות אלמנטים ויותר ניקיון בביצוע. הדרכים עם אורות הרמזורים וקונוטציות אישיות ונפשיות הם נושאים בתערוכה. אולם יש לשער שאם תמשיך בהקפדה להתרכז בסגנון בו בחרה, תגיע פולוצקי לרמה גבוהה יותר בעבודות מופשט גיאומטרי זה.
עליס בליטנטאל
הביקורת נכתבה ב"מעריב" בנובמבר 1981.
בחזרה למעלה
התבונניות, גלריה נורה, ירושלים 1992
בתערוכה זו הוצגו אקוורלים מהשנים 1991-1990. חלקם נעשו מול נוף וחלקם מול זיכרון הנוף. העבודות מבטאות את האווירה ותחושת המסתורין הקיימים בטבע ובפרט סביב ירושלים והריה.
בתמונה מימין [אישה וסלעים בנוף, 1989, 16.5x23.8 ס"מ] אפשר לראות כיצד חוברים יחדיו זיכרון הנוף והדמיון. במבט שטחי אפשר לראות בה את הסלעים המצויים בהרים סביב ירושלים אבל בהתבוננות מעמיקה יותר נגלה בה רבדים נוספים. בתמונה משמאל שצוירה בטבע מול קטע של נוף ביער ירושלים [יער ירושלים, 1991, 35x57 ס"מ] אפשר להבחין בספק מציאות ספק דמיון של האזור שצויר. שתי התמונות על אף שצוירו במקומות שונים במהותן רחוקות מרחק רב מצילום ריאליסטי של קטע היער ויש בתוכן נדבכים נוספים.
מן העיתונות
ליאת מתבוננת
פולוצקי יוצרת עבודות עמוסות בפרטים אך גם באווירה
ליאת פולוצקי, התבוננויות, גלריה נורה.
ליאת פולוצקי מציגה תערוכת ציורי אקוורל, חלקם ממוסגר ותלוי לאורך קירות הגלריה, וחלקם האחר מצוי בגלריה כאוסף בתיק עבודות. בנוסף קיימים גם מספר הדפסי משי, אף הם בתיק העבודות. פולוצקי החלה להציג בשנת 80' (תערוכת יחיד ראשונה), ומאז עברה מספר שלבים, אשר רובם באים לידי ביטוי בעבודותיה הנוכחיות.
שימוש מבוקר בצבעי מים על גווניהם ובשכבות מרובות, התייחסות לחללים ופתחים לבנים בתמונות ושימוש בקו מגדיר ובכתם מטשטש לסירוגין: כל אלה אפשרו לפולוצקי ליצור עבודות עמוסות בפרטים, ולמרות זאת מצוידות בהעברת תחושה ואווירה. גם בציורים הנמצאים על גבול המופשט קיימת נקודת האחיזה המציאותית הבאה מן הטבע אותו מציירת פולוצקי, אם מזיכרון ואם מהתבוננות.
ניר אלון
הביקורת נכתבה ב"ירושלים" במרץ 1992.
33X33, תמונת מצב, תערוכה קבוצתית, בית האמנים בירושלים
אל ציורי השמן הגעתי בלית ברירה; ביקשתי לצייר ציור גדול מאוד בפינת האוכל בביתי והוברר לי שלא רק שאין בנמצא נייר גדול כזה, אלא גם אם היה, האפקט העדין של ציורי המים שלי אינו מתאים לציור בגודל של 120x210 ס"מ.
כיוון שכך, החלטתי לנסות לצייר בצבעי שמן, מדיה שאותה נטשתי מאז לימודיי בבצלאל. כדי לחוש קודם את העבודה בצבעי השמן ציירתי תחילה על בדים קטנים. בניסיונותי הראשונים בצבעי השמן ניסיתי לצייר בדיוק כמו שציירתי בצבעי המים. כדי להשיג למשל, את אפקט השקיפות טבלתי את המכחול במקום בהרבה מים, בהרבה מאוד שמן פשתן. התוצאה שהתקבלה הייתה של ציורים שבהם כיכבו כתמים נוזליים אקראיים שאמנם דומים להפליא לכתמים האקראיים המתקבלים בציורים בצבעי המים אלא שהבד החשוף הנראה בעדם אינו דומה כלל לנייר כך שהתוצאה לא השביעה את רצוני.
חיש קל הגעתי למסקנה שאי אפשר "לאנוס" את הטכניקה וסוג הצבע דורש מלכתחילה קונצפציה שונה של ציור. יתרה מזאת, בתקופה שקדמה לציוריי בצבעי השמן, השתעשעתי בציור ציורי מחשב. ניסיונות דיגיטאליים אלו אילצו אותי לקבל כלגיטימית את הצבעוניות הבוטה של צבעי המחשב, השונה מאוד מהפסטורליות של צבעי המים בהם השתמשתי עד אז. שלב מעבר זה גרם לכך שעתה לא נרתעתי מהצבעים העזים של צבעי השמן והרשתי לעצמי להשתמש בצבעים רוויים ללא חשש. כדי להשתחרר עד כמה שאפשר מהתלות בציוריי האקוורל המעודנים השתמשתי בכוונה בשכבות צבע עבות ובצבעים בוהקים בהם נראים בבירור תנועות המכחול.
התערוכה הקבוצתית "33X33 תמונת מצב" של חברי אגודת הציירים והפסלים בירושלים שנפתחה בינואר 2000. אפשרה לי לראשונה להציג ברבים ציורים אלה. ארבעת התמונות הקטנות שהראו נופים מופשטים בצבעים זוהרים זכו לתגובות טובות ועודדו אותי להמשיך ולצייר בצבעי שמן.
אני רואה בתערוכה זו נקודת מפנה משמעותית בקריירה האמנותית שלי כי החל מאותה שנה התחלתי לצייר כמעט באופן בלעדי בצבעי שמן. עם הזמן מצאתי לי סגנון משלי שהתקרב שוב לצבעוניות העדינה של צבעי המים ובו לא נראו משיחות המכחול.
כיום אני מציירת שוב גם בצבעי מים אבל חשוב לציין שבעקבות התעסקותי הממושכת בצבעי השמן צבעי המים שנעשו בתקופה זו וגם אחריה (בעיקר ציורי המיניאטורות) לא דומים כלל לציורי המים המוקדמים שלי. בציורים אלו מצאתי את שביל הזהב בין ציורי המים העדינים בעלי החללים המרובים שציירתי עד תחילת שנות התשעים ובין צבעי השמן העמוסים והכבדים של שלהי שנות התשעים.
הביקורת המובאת להלן היא על התמונה המוצגת למעלה ["מתגעגעים לאירופה",1999, שמן על בד, 25x29.5 ס"מ]. בחרתי להעלות תמונה זו לאתר משום, כפי שכבר ציינתי, זוהי אחת מהתמונות הראשונות שצוירו על ידי בצבעי שמן על בד ומעניין להשוותה לתמונות מהשנים האחרונות.
מן העיתונות
צבי טולקובסקי שלח לכל חברי אגודת אמני ירושלים הזמנה פתוחה ליצור עבודה לתערוכה חדשה. בלי תכתיבים אמנותיים, בלי קונספט, בלי מסר ובלי שום הגבלות (חוץ מאחת - שגודל העבודות לא יעלה על 33X33 ס"מ).התוצאה לפי הביקורת מעיתון "כול העיר" בירושלים - אחת התערוכות המרדניות והחשובות ביותר שהוצגו בארץ מעולם. דוד רפ כותב הביקורת בחר מבין 80 האמנים בתערוכה להרחיב על 12 אמנים ואני ביניהם.
הביקורת על הציורים שלי בלבד
ציוריה הזוהרים של ליאת פולוצקי קרויים "מתגעגעים לאירופה", והם מממשים זאת כבר במישור החזותי, בקרבתם הרבה לצייר האנגלי טרנר. אלא שאצל פולוצקי השימוש בים אינו אימפרסיוניסטי דווקא, אלא הבעתי, והספינות המיטלטלות במים מזכירות אולי את מסעות המעפילים, שהגיעו לארץ-המובטחת והרחיקו כול זיקה למולדתם האמיתית, שאותה זנחו באחת.
דוד רפ, "כול העיר",7.1.200
תצריפי נוף, בית-האמנים, ירושלים, יולי 2001
תצריפי נוף II בית האמנים, תל-אביב, נובמבר 2001
התערוכה בשנת 2001 בבית-האמנים בירושלים הייתה תערוכת היחיד הראשונה בה הצגתי תמונות בצבעי שמן על בד.
את הציור בצבעי שמן התחלתי, כפי שציינתי כבר, בעבודה על פורמטים קטנים בהם ציירתי נופים חצי-מופשטים בדומה לתמונות שהוצגו שנה קודם לכן בתערוכה הקבוצתית "33X33 תמונת מצב".
בשלוש קירות הגלריה נתלו שלושה מקבצי תמונות וביניהם תמונות קטנות בודדות נוספות (עד לגודל של 35X25 ס"מ). בכול אחד ממקבצים אלו קובצו התמונות הממוסגרות בצפיפות זו ליד זו ויצרו יחד תמונה חדשה.
המקבץ הגדול ביותר (ראו "תצריפי נוף" למעלה מימין) היה מורכב מעשרים וארבע תמונות בגודל של 20X 30X ס"מ כול אחת וכיסה כמעט קיר שלם. התמונה "דמדומים" 25X35 ס"מ הייתה אחת התמונות שהוצגו באולם ואף הודפסה על ההזמנה לתערוכה. אפשר לראותה בין התמונות הנבחרות בתחילת האתר.
בהזמנה לתערוכה נכתב כך:
דמיינו לעצמכם שאתם נוסעים מספר ימים ברכבת ורואים מבעד לחלון את הנוף המחלף. מבט תועה בחלון גורם לכך שמקומות שונים בתקופות שונות של היום מתערבבים ביניהם והכול נעשה מעין תצריף הרמוני המורכב מפיסות קטנות של נופים צבעוניים קטועים המשתנים מצבע לצבע.
הנוסע חולף על פני מרחבי נוף; מדבריות, שדות ירוקי, עצים ופרחים... עד שהכול מתערבב במוחו והופך לתמונה אחת גדולה. את התחושה הזו ביקשתי לבטא בתערוכה הנוכחית. הצופה בה עובר על פני הציורים קטני הממדים ונוכח לדעת שהנופים המשתנים המצויים זה ליד זה יוצרים אף הם, בסופו של דבר, הרמוניה משלהם.
מן העיתונות
ליאת פולוצקי. טוב ציור שמן משם טוב. כאן נפש שמחה, מתלהבת, מוקסמת מהמראות שבין הוויש-ויש של מגב המכונית ביום סערה. הבזקי נוף חולף, מסעות בגלקסיות פנימיות, אינספור מראות בזק שהופכים לתצריפי צבע, צליל ורגש אינם אלא דימויים קסומים מפעימים של עולם פנימי סוער. לפעמים זוהי נקודת התגעשות שממנה מתפרץ נחשול אדיר של רגש שיוצר ציור מופשט ועז מבע, אך לרוב מגע השמים בארץ הוא שיוצר את גל התסיסה המרגש שחוצה את הציור לרוחבו, מארגן את גווניו המסתוריים העזים על פני המישטח כולו עד שנואשת מלהבדיל בין מים למים, בין אור למכוות אש, ובעיקר בין מאניה לדיפרסיה. אתה שם מניח לשכרון הצבעים והמעמקים להציף את התודעה שלך.
אלברט סויסה, "כול העיר" 3.8.2001
שחור-לבן, 2001
בית האמנים תל-אביב
תערוכה קבוצתית של מיניאטורות בשחור-לבן
של חברי אגודת המיניאטורות בישראל
זוהי אחת מתערוכות הנושא של חברי אגודת אמני המיניאטורות בישראל. בניגוד לתערוכות קודמות לא ניתן לתערוכה זו נושא תוכני מוגדר למעט העובדה שכול החברים היו חייבים להשתמש בפלטה צבעונית מונוכרומית בשחור ובנגזר ממנו – אפורים למיניהם. הנושא שאני בחרתי היה פינות בארץ והתמונה המוצגת כאן היא "יער ירושלים",2001 גודל: 10.5x7 ס"מ הביקורת מתייחסת לתמונה זו.
מן העיתונות
בגלריה סמוכה מוצגים על ידי כמה מהמשתתפים רישומים והדפסים קטנים בשחור-לבן (כאן הם נקראים בטעות מיניאטורות). אלו מיוצגים בצורה הטובה ביותר על ידי האילוסטרציות הנקיות של ליאת פולוצקי המדמות ציורי מכחול מן המזרח הרחוק.
תרגום חופשי מהביקורת גיל פיין, ג'רוסלם פוסט 16.1.2001
אלף בית של צפורים
גן החיות התנכ"י, ירושלים, דצמבר 2003 – מרץ 2004
מוזיאון אוסישקין, קיבוץ דן, אפריל 2004 – אפריל 2005
התערוכה "אלף בית של צפרים" הייתה תערוכה של איורי ציפורים.
עשרים וארבע הציפורים, כמספר אותיות האלף-בית, צוירו בצבעי מים בסגנון ריאליסטי ככול האפשר. התערוכה שהוצגה תחילה בגן החיות התנכ"י בירושלים ליוותה את ספר הילדים שכתב עזריה אלון "אלף בית של ציפורים" שיצא לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד בשנת 2003.
כריכה קדמית של הספר
כריכה אחורית של הספר
וזה מה שנכתב על התערוכה בפרסום של גן החיות התנכ"י בירושלים:
"תערוכת ציורים חדשה של הציירת ליאת פולוצקי, תוצג החל מה-3.12.03 במרכז המבקרים בתיבת נוח.
התערוכה מבוססת על ספר של עזריה אלון שיצא לאור לראשונה לפני כ-40 שנה, ובו הופיעו 24 ציפורים (מתוך כ-360 מינים המצויים בישראל) עם תצלומים בשחור-לבן. הציירת ליאת פולוצקי שאהבה את הספר אך רצתה לראותו בגרסה קצת יותר צבעונית ועליזה, איירה את כול הציפורים המופיעות בספר על פי הוראות מדויקות של המחבר, וכך יצא הספר בהוצאה מחודשת וצבעונית בראש השנה האחרון. את הציפורים שבספר אפשר לראות בארץ-ישראל – בשדות, בהרים, על יד מים או מדבר. התערוכה תינעל באמצע חודש מרץ".
לאחר כשלושה חודשים, בה הוצגה התערוכה בגן החיות, חלק גדול מציורי הציפרים (אותן ציפורים שאפשר לראותן בעמק החולה) הוצגו כשנה במוזיאון אוסישקין לשימור עמק החולה. קטעי הביקורות המובאים להל"ן מתייחסים לתקופה זו.
מן העיתונות
מתוך "חיים של זהב" מוסף תרבות של "הקיבוץ" מדור "אנשים"
וכן גם מתוך "בעמק וברמה" עיתון המועצה האזורית, עמק הירדן דצמבר 2004
חוויה מיוחדת מזומנת בימים אלה למבקרים במוזיאון בית אוסישקין שבקיבוץ דן; לצד התצוגות הקבועות בולטת תערוכה של ציורי ציפורים מרהיבים, פרי מכחולה של הציירת ליאת פולוצקי. לדמיון הרב בין הציפורים המצוירות למציאות ניכר היטב. יש סיבות טובות: כישרונה הגדול של האמנית, והעובדה כי כול הציורים מבוססים על צילומים בספרו הידוע של עזריה אלון, ,"אל"ף – בי"ת של ציפורים".
מספרת ליאת פולוצקי: "איורי הספר נולדו במוחי כבר לפני כ-40 שנה, בהיותי תלמידת שנה ג‘ ב"בצלאל". באותה תקופה התגלגל לידי ספרו המקורי של עזריה אלון בו הופיעו הצילומים בשחור-לבן, ולצדם טקסט שתיאר בהומור ובצבעוניות רבה את ציפורי ארצנו. התאהבתי בטקסט ובציפורים, ומאחר שהצטערתי כי הן מופיעות בשחור-לבן, החלטתי לצייר בצבע את אלה שאהבתי במיוחד".
לפני כשנתיים, לאחר שציורי הציפורים המתינו במגירה כמעט ארבעה עשורים, פנתה פולוצקי לאלון, והציעה לו להוציא שוב את הספר, והפעם עם ציורים צבעוניים. אלון הסכים, ובתום עבודה מאומצת השלימה פולוצקי את ציורי כול הציפורים מהספר המקורי. הספר המחודש יצא לאור לפני מספר חודשים בהוצאת הקיבוץ המאוחד. בתערוכה מוצגות תמונות כול הציפורים המופיעות בספר, לצד הסברים שכתב עזריה אלון במקור. התערוכה תהיה פתוחה לקהל בחודשים הקרובים.
מתוך "על הצפון" עיתון המועצה האזורית הגליל העליון
מוסף תרבות ואמנות
תערוכה
ממלכת החי
בימים אלה מוצגת בבית אוסישקין שבקיבוץ דן, תערוכה ייחודית של ציורי ציפורים, פרי מכחולה של הציירת, ליאת פולוצקי.
בימים אלה נפתחה בבית אוסישקין, המוזיאון לטבע ונוף שבקיבוץ דן, תערוכה ייחודית של ציורי ציפורים, פרי מכחולה של הציירת ליאת פולוצקי. למי שצופים בהם לראשונה וגם למי שזכרונם אינו בוגד בהם והתמונות נראות להם מוכרות, נספר כי כולן מבוססות על צילומים בשחור-לבן מספרו הידוע של עזריה אלון, ממקימי החברה להגנת הטבע, "אלף בית של ציפורים", שיצא לפני כארבעים שנה.
לדברי ליאת, איורי הספר נולדו במוחה לפני שנים רבות, בהיותה תלמידה בבצלאל, "התגלגל ליד ספרו המקורי של עזריה אלון, שבו הופיעו הצילומים בשחור לבן, ולצדם טקסט שתיאר בהומור ובצבעוניות את ציפורי ארצנו. התאהבתי בטקסט ובציפורים, ומאחר שהצטערתי כי הן מופיעות בשחור לבן, החלטתי לצייר בצבע את אלו שאהבתי במיוחד", היא אומרת.
לפני כשנתיים לאחר שציורי הציפורים המתינו במגירה כמעט ארבעה עשורים, פנתה ליאת לעזריה אלון והציעה לו להוציא לאור שוב את הספר, הפעם עם ציורים צבעוניים, שיחליפו את התמונות בחור לבן. אלון הסכים, ובתום עבודה מאומצת השלימה ליאת את ציורי כול הציפורים מהספר המקורי. הספר המחודש יצא לאור לפני מספר חודשים, בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
התערוכה המוצגת בבית אוסישקין נועדה להשלים את התצוגות הקבועות במוזיאון ,..